יום שישי בבוקר, אני נכנסת למכונית בלחץ גדול ומתחילה בנסיעה לטיפול הראשון שלי אצל מטפלת חדשה שאני לא מכירה. כל הדרך אני במתח רב והבטן שלי כואבת. הקליניקה שלה נמצאת בבית ולכן היא מכניסה אותי למטבח בזמן שהיא מסיימת לשטוף את הכלים. אני עומדת נבוכה, לא יודעת מה לעשות עם עצמי ומה להגיד. חמש הדקות האלו, עד שאנחנו נכנסות לקליניקה נראות כמו נצח. גם בתוך קליניקה אני מרגישה לא בנוח ובלחץ ולוקח לי זמן להירגע.
כשחיים עם חרדה חברתית, כל מפגש עם אנשים לא מוכרים מלחיץ מאד. זו אחת הסיבות שקשה ומפחיד להתחיל בטיפול. הנה שלוש סיבות שבזכותן טיפול דרך שיחת וידאו עשוי להיות קל יותר, במיוחד בהתחלה.
להישאר בנוחות של הבית המוכר
הלחץ שמרגישים במקומות לא מוכרים מאפיין את מי שחווים חרדה חברתית או ביישנות. הפחד לצאת מהבית הבטוח ולהיפגש עם אדם זר גורם לנו לוותר מראש על טיפול. לכן טיפול באמצעות שיחת וידאו היא הדרך הכי נוחה ובטוחה להגיע לטיפול. נשארים בבית המוכר, בכורסה הנוחה, בלי הלחץ של היציאה ממנו.
זה מרגיש כמו להיות לבד
תקשורת דרך מסכים נחווית כמנוכרת ומרוחקת. זה דווקא פועל לטובת מי שמרגיש בלחץ עם אנשים אחרים. בגלל הריחוק שבמסך, אנחנו מרגישים שאנחנו לא באמת פוגשים את המטפלת. זו רק תמונה וזה מרגיש כמו להיות לבד בחדר. וכשאנחנו לבד, אנחנו מרגישים הכי בטוחים.
הסיבה הכי מפתיעה
בדרך כלל, מי שחיים עם חרדה חברתית מרגישים חשופים מדי מול המצלמה או מול אדם אחר. ולכן נמנעים מטיפול, גם אם הוא נעשה מרחוק. טיפול בשיטת המסע אפשר לעשות גם כשהמצלמה כבוייה. לכן בהתחלה, אם מרגישים לא בנוח לדבר למצלמה או מול אדם אחר, אפשר פשוט לכבות אותה. דבר שאי אפשר לעשות בטיפול פנים מול פנים.
